פרוגרסיביות מוסלמית?
22 במרץ, 2009
איך זה שהמעבר לחברה פרוגרסיבית (חברה שלא מוציאה להורג, שואפת לשוויון מגדרי, מקיימת שלטון דמוקרטי, וסובלנית לדיעות שונות) עבר בהצלחה במדינות מסויימות ובמדינות אחרות לא?
ראו למשל את יפן והודו.
יפן היתה מדינה דיקטטורית, מאוד מסורתית, עם שאיפות אימפריאליסטיות שהפכה למדינה דמוקרטית ליברלית שלווה. עד היום יפן יכולה להיות אסירת תודה לכיבוש האמריקאי בזמנו שהוביל אותה למעמדה הנוכחי של מעצמה טכנולוגית עולמית והמעצמה הכלכלית השנייה בגודלה.
הודו היתה מדינה עוד יותר מסורתית, עם חלוקה לקסטות וחוסר סניטריה. היום הודו דמוקרטית, ליברלית והחלוקה של הקסטות עוד קיימת אבל נחלשת.
האם יפן והודו היו בדיעבד מוותרות על הכיבוש שלהן מידי ארה”ב ובריטניה?
לעומת זאת הדוגמא של איראק ואיראן, מצרים ואפילו לבנון - המדינות האלו גם נשלטו עלידי מדינות מערביות לתקופה. ובכל זאת מצרים, שיחסית מושפעת מהמערב, אינה דמוקרטית. באיראן היתה הפיכה נגד השליט המערבי ואיראק עד היום לא מקום טוב במיוחד לגור בו.
את הסברי ה”מנטליות של ערבים”, “האיסלם גרוע” אני כבר מכיר. אבל איך מדעי המדינה מסבירים כזה פער? האם יש כישלון נקודתי שהיה למדינות המערביות עם ההקבוצה המוסלמית או שפשט מאז אמצע המאה ה20 המדינות המערביות הקולוניאליסטיות כבר לא יודעות מה הן עושות?
22 במרץ, 2009 בשעה 6:20
אתה שואל את זה ספציפית לגבי מדינות ערב בגלל שמדינות אפריקה הן הצלחה אדירה, לדעתך?
חלק מההסבר נעוץ בלחצים הכלכליים על ההנהגה. גם ברבות ממדינות ערב וגם ברבות ממדינות אפריקה, יש שפע של מינרלים, נפט ושאר דבר טובים שאפשר לנצל כדי להפיק רווח אדיר בלי יותר מדי מאמץ. כדי שהמדינה (או לפחות השליטים) תראה הכנסות גדולות, כל מה שצריך זה לדאוג שיהיה מי שיחפור ויוציא אותם החוצה, וימכור אותם לעולם. המדינה לא צריכה לקיים יותר מדי מגע עם האוכלוסיה שלה - מספיק לרסן נסיונות למרי באמצעות צבא חזק.
מדינות עם משאבים טבעיים מעוטים, לעומת זאת, יכולות לבסס את ההכנסות שלהן רק על מיסוי של עבודה וייצור - אבל בשביל זה צריך לדאוג שיהיה ייצור במדינה, ושיהיה מנגנון ממשלתי מתוחכם מספיק כדי למדוד את ההכנסות מייצור ולמסות אותו באופן יעיל. לצורך זה המדינה צריכה לפעול ישירות בתוך החברה ולהפוך לחלק ממנה. ריסון באמצעים אלימים הופך להרבה פחות יעיל.
איראן (אגב, עירק זה ב-ע’) היא דוגמא טובה למדי. משבר הנפט של שנות ה-70 נבע במידה לא קטנה מהצורך של השאח להגדיל את הכנסות המדינה. אבל להתחיל להקים מערך ביורוקרטי של מיסוי היה מורכב ובעייתי לאור התמיכה המעוטה בו בציבור. במקום זה הוא ארגן את המדינות מייצרות הנפט לקרטל, והקפיץ את מחירי הנפט פי ארבע תוך שבועיים. הופס, נפטרה הבעיה. מי צריך אוכלוסיה אם יש נפט?
מאידך, בגלל שהוא לא היה צריך את האוכלוסיה, הוא לא היה קשוב לצרכים שלהם (אגב, הוא לא היה מערבי במיוחד - הוא אימץ כמה גינונים מערביים, אבל סגנון השלטון שלו היה רחוק מאוד מדמוקרטי, וגם זאת, יש לציין, בעידוד ובסיוע כלכלי של ארה”ב; בכל אופן, איראן מעולם לא הייתה תחת שלטון קולוניאליסטי ישיר). המהפכנים, שרק חלקם הקטן היו פונדמנטליסטים דתיים, מצאו אוזן קשבת בקרב כלל הציבור, וכל הצליחו להרים הפיכה ולהפיל את השאח. לצערם של החילונים בקרב המהפכנים, הארגון של הפונדמנטליסטים היה הרבה יותר מוצלח, והם הצליחו להפנות את האלימות המהפכנית כנגד עמיתיהם למהפכה, וכך להנהיג במדינה תיאוקרטיה.
30 במרץ, 2009 בשעה 11:56
ההסבר של דובי (iod) הוא הסבר אחד, שנשמע סביר. אבל האם כל המדינות הערביות-מוסלמיות, יש להן נפט?
אם תשים לב, לבנון היא המדינה הערבית הדמוקרטיות היחידה (אשמח לתיקון, אם יש למישהו). היא גם היחידיה שהיה בה רוב נוצרי (שים לב למילה “היה”).
יש גם מדינות מוסלמיות דמוקרטיות, כמו טורקיה ואינדונזיה. אבל למיטב ידעתי אין מדינות מוסלמיות-ערביות-דמוקרטיות.
אגב, המדינות הבדואיות (כמו ערב הסעודית וירדן), הן מדינות פחות רדיקליות. באופן כללי הבדואים נחשבים על ידי הערבים כפחות מאמינים.
ולכן שוב היתי חוזר לחיבור איסלאם-ערביות, כקשר שהייתי מנסה לברר בו את סיבת האי-ליברליות ואי-דמוקרטיות.
באופן כללי, מוסלמים שפגשתי מתמודדים בשתי דרכים עם הליברליזם. הדרך האחת היא הדרך הפשרנית. אלו אנשים “כדאינקיים”, שגם מקילים מאד באיסלאם. הגישה השניה היא של שינאה לליברליזם, וזאת הגישה שמאפיינת גם את היותר דבקים באיסלאם.
לגבי האנטי-ליברליות שקשורה באיסלאם:
עד המאה ה-15, היה האיסלאם מרכז החוכמה והידע העולמי. היתה בו מידה רבה של פתיחות ופילוסופיה. אבל מאז המאה ה-15, העולם המוסלמי הלך ושקע. מירי אליאב פלדון בספרה “מהפכת הדפוס”, מציינת שהדפוס גרם למהפכה אינטלקטואלית עצומה באירופה, ואילו בעולם המוסלמי התקבלה החלטה לא להשתמש בדפוס. רק במאה ה-19 התחיל העולם המוסלמי שוב להשתמש בדפוס, אבל בצורה מינורית. כנראה כתוצאה מכך, התפשטה השחיתות והסיאוב בעולם הערבי(הדפוס מאפשר מהפכות חברתיות וביקורת, שמנקות את השחיתות (ראה את המהפכות האירופאיות מאז המצאת הדפוס)).
רק בתחילת המאה ה-20, התחיל העולם הערבי להתעורר ולהשתמש בדפוס. אבל הוא היה כבר הרחק אחרי אירופה.
הבעיה היא שתרבות המערב המתקדמת-טכנולוגית ביחס לתרבות האיסלאם, החדירה גם רעיונות שנגדו לאיסלאם. בעיות של צניעות. בעיות של צרכנות והתמכרות (באיסלאם יש איסור על אלכוהול, וכן איסור על עישון טבק). החברה המתירנית שהליברליזם יצר, גרמה להתפרקות ערכים מוסלמיים. בניגוד לנצרות שלמדה במשך שנים להסתדר עם רעיונות ההשכלה, האיסלאם התקשה מאד. המערב, והליברליזם איימו על עצם קיומו, ומוסלמים מאמינים הרגישו מאויימים.
לדעתי בגלל שהמדינות המוסלמיות-ערביות נמצאות תחת דיקטטורים (ולכן נוצרת תרבות דיון פחות מפותחת), הדרך העיקרית שעומדת לפני המוסלמי המאמין להשפיע, היא האלימות.
אני מעריך שהדרך לפתור את הבעיה היא החדרה של תרבות ליברלית, שמותאמת לערכים המוסלמיים, מצד אחד, וכיבוש נוסח עירק מצד שני.
אגב, לגבי החיים בעירק אתה מוזמן להתעדכן:
http://www.nytimes.com/2009/03/30/world/middleeast/30hummer.html?_r=1&ref=world
31 במרץ, 2009 בשעה 1:25
חשוב לקחת בחשבון שיתכן שהמדד שלך אינו המדד שלהם.
יפן והודו מעולם לא היו מדינות דתיות במיוחד. הבודהיזם הוא פילוסופיה, והיפנים מאמינים בדתות שאינן אקסקלוסיביות (חלק גדול מהיפנים הם גם שינטואיסטים וגם בודהיסטים).
הטכנולוגיה, דמוקרטיה ומערביות הן אנטי-דת בצורה אמפירית. מדינות שפנו לשם מאבדות לאט לאט צביון דתי. ליפן והודו זה לא היה חשוב.
אולי מדינות ערב ותושביהן - טוב להם עם דת שעונה על שאלות מאשר עם טכנולוגיה ודמוקרטיה שמעלה אותן?
בצורה שהיא פוליטיקלי אינקורקט לחלוטין - לשליטים יותר קל לשלוט על המון דתי (אבל באמת דתי) שמתנגד להם מאשר על חצי המון חילוני שמתנגד להם (בהנחה אופטימי שהם נבחרו ע”י החצי השני והוא עדיין תומך).
1 באפריל, 2009 בשעה 1:32
אתה קצת מוזר ירדן,
אתה שואל שאלה, מבקש תשובה, אבל גם מבקש שהיא לא תהיה תשובה מסויימת.. קצת מצחיק לא? אי אפשר לשאול שאלה על מדינות ערב בלי לערב בזה את התרבות הערבית ואת דת האיסלם.
אני שמח שהעלת את יפן - יפן אכן היתה מדינה איומה ונוראה לפני התבוסה לארה”ב. והאמריקאים הבינו שבעיה היא בדת שלהם, במסורת השינטו. לכן הדת הזו הוצאה מחוץ לחוק, והאמריקאים פיקחו מספר שנים על בתי הספר והמקדשים. ברגע שהדת הזו נחלשה ונכנסה ההשכלה - הם הפכו למדינה יותר נורמלית.
דבר דומה היה בגרמניה - שבה היו תוכניות של “חינוך מחדש” לכל הילדים הגרמנים עם מורים מן החוץ.
אתה רוצה לעזור לערבים ? תלחם בדת שלהם בעזרת ההשכלה, כמה שהחברה יותר דתית ומפגרת האנשים יותר סובלים. ברגע שהמקדש הוא הידע והאינדודואל במרכז, הדת נחלשת ואנשים לא יסכימו לשטויות כמו אלה של נשיא פקיסטאן :
http://www.news1.co.il/Archive/001-D-195813-00.html?tag=18-22-24
למה הכנסת שם את “המדינות המערביות הקולוניאליסטיות” בכלל לא הבנתי, את מניח שזו אשמה של המערב המתפתח שהערבים נשארו מאחורה ? זו האמא של הגישה הקולינאלסטית. אתה מניח שכל מה שקורה במדינה מסוימת קשור למערב, תוך כדי התעלמות מהערכים, מהדת ומההיסטוריה של התושבים המקומיים - וזו בדיוק ההגדרה של השקפת עולם קוליניאליסטית.
ואגב מדינות מערב הקולניאליסטיות, מדינות ערב הן לא ? ערבים שלטו מאות שנים בספרד ובאיטליה, כבשו את טורכיה מידיי היוונים. כיבוש העולם זה ערך מרכזי בתרבות האיסלם.
1 באפריל, 2009 בשעה 11:37
איזה כיף שיש היענות. אולי אני לא הבן אדם האידיאלי לצורך העלאת הנושא הזה אבל אם יוצא מפה דיון מעניין אני מרוצה. בתגובות אני מקבל הרבה תלונות על אופן השאלה, ואז כל אחד מתייחס לנושא מזווית אחרת. אז אולי זה לא כזה ברור :)
Iod העלה נקודה שהתפספסה ברשימה שלי. מדינות ערב אינן היחידות שלא עברו פרוגרסיביזציה. יש גם את מדינות אפריקה. אהבתי גם את ההסבר שניתן לשאלה שלי.
איתאמר, קודם כל אני יודע שאני מוזר ואני בסדר עם זה :P בכל אופן מה שרציתי לומר הוא שאני מכיר את גישת ה”ככה זה ערבים/מוסלמים”. אני לא לגמרי קונה אותה. אולי זה מערער את תפיסת העולם שלי מדיי או משהו, או שאתה טועה ואני צודק וזה יותר מורכב מזה. לך תדע.
בכל אופן רציתי לשמוע הסבר אלטרנטיבי.
עושה רושם שאיתאמר וטל באים בערך מתוך אותה נקודת מוצא שהבעיה היא באיסלאם. אני לא חושב ששזה לגמרי מופרך. מצד שני בשביל טנגו צריך שניים? השאלה היא לא רק איך המוסלמים צריכים להתאים את עצמם אלינו אלא גם איך אנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליהם. אצל אלטלנה אני מזהה שנאה לדתות בכללי? אגב אני לא בטוח שאתה צודק לגבי הודו. ממה שזכור לי ההודים היו שורפים אשה שבעלה נפתר למשל. לא משהו שהייתי מתבייש להטיף נגדו.
איתמר - אין פה האשמה בקולוניאליזם. יש פה עובדה - קיומו של קולוניאליזם בדוגמאות שהבאתי. לא התלוננתי עליו כי עם תהיתי מדוע במקומות מסויימים הוא עבר חלק ובאחרים יצר בעיות קשות כמו איראן.
הגישה שלי אומרת שדת היא לא בהכרח טובה או רעה אלא מה שהופכים אותה להיות. אצל אנשים דתיים, הדת היא מסגרת שמחזיקה ערכים וכל מני מרכיבים אישיים מהחיים שלהם. משהו כזה. לכן זה לא נכון להילחם בדת בשביל להביא פתיחות. אני חושב שהייתי יותר שם דגש על להעביר ערכים של פתיחות והומניות בנפרד מלימודי הדת של מי שדתי. לא לאפשר חסימת אינטרנט וכו’. ככה הבן אדם יכול להיות דתי אבל הדת שלו תבוא לידי ביטוי בהתאם לערכים של החברה בה הוא חי.
יש לי תאוריה שערבים ישראלים שהשתלבו יותר בחברה, יהיו פחות דתיים ויותר פתוחים והומניים מערבים אחרים. אני שואב תקווה מכך שאני רואה קהילות של ערבים באירופה שמתחילות לאמץ ערכים ליברליים ודמוקרטיים אל תוך האיסלאם. זו מבחינתי התקדמות.
באשר לאפריקה אני חייב להודות שאין לי מושג. זו יבשת שפשוט לא מוכרת לי וזה מסביר גם למה לא חשבתי על הדוגמא שלה כשניסחתי את השאלה.
1 באפריל, 2009 בשעה 4:17
ירדן - לא מבינה מאיפה הבאת איזושהי מסקנה בנוגע למה אני חושבת על דתות. בחורה דתיה הייתה יכולה לתת לך את אותה התגובה בדיוק, אבל בסדר.
אין לי שנאה לדתות. לשנוא זו אנרגיה מבוזבזת. אני חושבת שדתות שירתו את תפקידן והגיע זמנן לפוס מהעולם, אבל זה לא נושא הדיון. אין עוררין על כך שהדת (כל דת) מספקת תשובות. לשם כך הן נהגו/ניתנו לנו משמים (מחק את המיותר) מלכתחילה. ובעניין הטענה שלך על זה שדתות זה לא טוב ולא רע - שום דבר איננו טוב או רע. חפצים דוממים - אין להם קטלוג כזה. רובים - זה טוב או רע? תלוי בשימוש. ביקוע אטומי - זה טוב או רע? תלוי בשימוש. כוח בידיים הלא נכונות זה תמיד רע. וזה לא משנה אם הכוח הזה הגיע מהדת, מרובים או מביקוע אטומי.
הנקודה בשורה התחתונה היא שככל שאנשים חושבים יותר בעצמם, ככה הם מתרחקים מדתות.(זה כמובן נתון סטטיסטי לחלוטין, כי יש הרבה מאוד אנשים חכמים, הוגים וחושבים שאוחזים באמונתם ומיישבים את הסתירות בין אמונתם למחשבותיהם.) דברים כמו טכנולוגיה ודמוקרטיה - הם טריגרים למחשבה. כי טכנולוגיה גורמת לך לשאול איך. דמוקרטיה גורמת לך לשאול למה. בעניינים של שלטון ודת - יש הסטוריה אנושית ענפה. המלך הוא בן האלים, השליט הוא איש דת, הבשורה מגיעה מלמעלה - השליט הוא רק שליחו של אלוהים. זה נוח. ככה השליט יכול לעשות מה שבא לו ולא תהיה יותר מדי התנגדות.
הסטורית, הפיכה שלטונית נוטלת מחיר בדם. כן דת, לא דת - זה לא רלוונטי. ומי שעושה את המהפכה, צריך להיות מוכן לשלם את המחיר.
לשאלתך - התשובה הפשוטה בעברית קלה היא: מדינות ערב מעדיפות שלא “להתקדם”, כי כנראה לדידם העלות עולה על התועלת. כי אולי לדעתם זו לא “התקדמות” אלא צעד אחורה. אבל זה ללא ספק מבחירה (לכל הפחות - של מיעוט שולט, ושל רוב נשלט שלא להתנגד), ואין כאן שום תהליך מוזר/נסתר/הזוי/לא ברור.
1 באפריל, 2009 בשעה 4:31
ירדן, ההסבר פשוט-בתרבות הערבית אתה מסב לשולחן, או שאתה הארוחה עצמה.
איך תיכון דמוקרטיה בתנאים הנ”ל?
1 באפריל, 2009 בשעה 10:45
הי ירדן,
כיצד אנו יכולים להשתנות לכבודם? פשוט לעשות דמוקרטיה וליברליזם יותר טוב…
כיום אנו מפרשים דמוקרטיה וליברליזם כמתירנות. שנשים מסתובבות עם בגדים מאד לא צנועים, או כשאנו משתלחים ומנבלים את פינו (ראה את חברי הכנסת החביבים שלנו כדוגמה). כאשר השלטון שלנו עושה איפה ואיפה באזרחים. (ערבים-ישראלים הם עדיין אזרחים סוג ב’)
כדי לעשות דמוקרטיה טובה וליברליזם טוב, חשוב להבין למה הם נועדו:
הליברליזם נועד לחפש את האמת הקבוצתית והפרטית. האמת שלאורה נוכל ללכת. אנשי ההשכלה (קרי, החילונים) חשבו שהמדע הוא האמת. אבל מי שמכיר את הדתות, יודע שגם בהן יש אמת, ואין לזלזל בה. יש לחקור את הדת, לא כאיום, אלא כמשהו שאנשים חכמים חשבו עליו, ויש לתת לה מקום של כבוד.
הבעיה עם ליברליים, היא שבמידה רבה הם מאמינים במדע, אך מזלזלים בדת. הזילזול הזה מרגיז מאד את המוסלמים (וגם את אנשי שאר הדתות). אני הייתי מציע לנו להוציא לעצמנו את הנפיחות והחשיבות העצמית, ולהתחיל לשאול ברצינות, איזו אמת הדת משרתת? האם רק מרכז כוח, כפי שיש הטוענים, או שמא גם אמת חשובה, הדרושה לניהול חייו של אדם?
2 באפריל, 2009 בשעה 10:23
אטאלנטה: דווקא אני לא ממש מסכים עם הגישה שלך לפיה אין לחפצים משמעות בעולם המוסר. אני חושב שכשיש יותר נשקים, זה תמיד מעלה קצת את הפשיעה. בנושא הזה אני ממליץ על הספר של יובל דרור “הפוליטיקה של הטכנולוגיה”.
בעניין הדת עצמה, דת היא לא נייטרלית אבל היא גם לא טובה או רעה לדעתי. אני חושב שהמטרה העיקרית שלה היא החלת ערכים ולפעמים המטרה שלה היא לחזק את ההנהגה - אבל גם אז זה בעיקר בגלל שההנהגה שולטת בדת…
בעניין הבחירה של מדינות ערביות מוסלמיות. אני אנסח מחדש את השאלה כדי לאתגר, למה הם מעדיפים כאשר אחרים לא? מה עושה את ההבדל בינם לבין היפנים וההודים וכו’?
טל ירון - הדברים שאתה אומר נורא מתחברים לי לספר שאני קורא עכשיו שנקרא “זן ואמנות החזקת האופנוע”. תרם סיימתי את הספר אבל אני יכול כבר להגיד שהוא חופר ברמות היסטריות. בכל אופן המספר מחלק את צורות החשיבה האנושיות לצורה הקלאסית והצורה הרומנטית. קלאסית היא הסתקלות יותר דדקטיבית, חישובית - איך בנוי האופנוע ומדוע כל חלק בו פועל בצורה בה הוא פועל.
צורת החשיבה הרומנטית היא יותר הבנת מהות האופנוע. תפקידו של האופנוע והמטרה שהוא משרת וכו’. (כל מה שאני אומר פה צריך לקחת בערבון מוגבל, ספר חופר אמרתי?).
בכל אופן זו אמנם לא חלוקה לדת והשכלה מודרנית כמו שאתה עושה, אבל אולי מדובר במשהו מקביל.
אני זוכר מהלימודים שלי בתושב”ע שבפעמים שבהם הם עוסקים בנושאים שברומו של עולם ולא כמה צריך לשלם למי שהשאיל לך את החמור הגוסס שלו, זו בעצם צורה מקבילה של פילוסופיה תחת מסגרת קצת אחרת. גם הבודהיזם, מהקצת שקראתי, זו פשוט פילוסופיה על החיים יותר מכל דבר אחר.
2 באפריל, 2009 בשעה 11:23
זה לגמרי no-brainer. היפנים מעולם לא סבלו משאיפות אפוקליפטיות טיפשיות והתנאים שבהם הם התפתחו כעם שונים בתכלית מהדרעק של חצי האי ערב ומדינות אפריקה. יש להם פשוט יותר מזל. יצא לי להתעמק המון בתרבות יפן בגלל קראטה, ואני נוטה לחשוב שהזינוק האדיר שלהם קדימה לא שונה בהרבה מהזינוק של גרמניה - כבר הרבה לפני מלחמת העולם השנייה יפן היתה מעצמה אזורית (הם ניצחו את פאקינג *רוסיה* לפני תחילת מלחמת העולם הראשונה) - כל מה שהם היו צריכים מהאמריקאים זה זריקת הרגעה אינטנסיווית כדי להוציא אותם מהסרט שהם הולכים להשתלט על אסיה - אבל הם לא נמצאים ב-SHITTER כמו המדינות האחרות שהובאו כאן. אחרי שהאמריקאים יסוגו מעיראק, עיראק עדיין תהיה ביב שופכין מוכה עוני ודת.
3 באפריל, 2009 בשעה 4:00
פרדריקר - יפן היא אולי מדינה ליברלית שלווה, אבל להשוות את הדמוקרטיזציה של גרמניה לקוואזי-דמוקרטיה שהייתה ביפן (ובמידה מסויימת ממשיכה גם היום) אחרי הכיבוש האמריקאי, זו הפרזה משמעותית.
3 באפריל, 2009 בשעה 8:16
דת היא כן דבר רע בהכרח כי היא שוללת את הרציונליות.
אנשים יהודים שמאמינים ב 2009 , שהעולם נברא לפני 5,000 שנה ושתלמיד ישיבה תורם יותר לחברה מאזרח משלם מיסים - הם בעיה אמיתית. אנשים כאלה מנוצלים, יש להם אותו כוח בקלפי כמו שיש לי אבל הם יצביעו למה שמישהו יגיד להם, ולא מתוך חשיבה או בחינה.
מתור מי ששואפים לעולם חופשי וקיום זכויות אדם, חייבים להלחם על החילוניות ולהגיד בלי להתבייש שדת היא דבר לא טוב, אמונה עיוורת היא דבר לא טוב. בתי ספר שמלמדים רק דת ולא מלמדים היסטוריה כללית או מלמדים לשלול את המדעיות הם סכנה אמיתית לחברה הישראלית. (אוף טופיק קטן - מי שתרם לכך שבתי ספר כאלה השוללים את הרציונליות יזכו לתיקצוב ציבורי הוא לא אחר מאבישי ברוורמן, מהעבודה, איש האוניברסיטאות וההשכלה)
אל הדת המוסלמית אני לא צריך להרחיב, אני מאמין שכולם יודעים כמה היא מסוכנת איומה ונוראה.
fitna למי שלא מכיר עדיין :http://www.youtube.com/watch?v=Zv0_3ib9pRk
התשובה לפער, (למרות שירדן לא אוהב לשמוע אותה ) היא התרבות הערבית, הדת המוסלמית והיד הרכה והסלחנית מדיי שהמערב נוקט כלפי זוועות האיסלם.
4 באפריל, 2009 בשעה 10:32
היי איתמר,
אני לא מסכים איתך. אני חושב שאולי אתה חושב על דרך אחת של להיות דתי כאשר יש יותר מדרך אחת. דת לא שוללת את הרציונליות, היא יותר כמו דרך אחרת להסתכל על החיים. פילוסופיה כזו. דת זה לא רק להאמין שהעולם נברא לפני 2000 שנה. אני גם בטוח שיש יותר דרכים לתרום למדינה מאשר לשלם מיסים ובטוח יש דתיים שתורמים יותר וכאלו שפחות בדיוק כמו חילוניים.
אני מאמין שעולם חופשי וזכויות אדם מבטיחים גם חופש דת. וחופש דת אומר שלי מותר להיות הכי אתאיסט שיש ולהם להיות דתיים ומצידי שיאמינו שיש בטולות ים ששרות בטונים גבוהים באמצע האוקיינוס. כל עוד בני אדם מכבדים אחד את השני יהיה חופש וחירות.
איתמר, אני לא יודע מה הרושם שלך ממני אבל אני אוהב לשמוע את כל הדברים שנאמרים כאן ואני שמח שיש לי הזדמנות להתדיין איתך. בעניין האיסלאם, שים לב למה שטל ירון העלה. יש מדינות איסלאם דמוקרטיות. אין מדינות ערב מוסלמיות דמוקרטיות. ודאי ההסבר שלך יכול להיות יותר משוכלל מאשר פשוט להגיד שכל המוסלמים סכין.
5 באפריל, 2009 בשעה 11:15
ירדן,
לגבי זן ואומנות החזקת האופנוע, אני מאחל לך המון הצלחה. אני קורא ספרי פילוסופיה כבדים, והספר הזה הצליח להתיש אותי סופית בעמוד 100 או 120. ההתחלה שלו אכן מלמדת דבר מה על העולם, אבל שם הרגשתי שנגמרה הפילוסופיה.
לגבי תפיסת הדת שאתה מציג, אני מסכים לחלוטין :-)
29 ביוני, 2009 בשעה 2:43
אין ספק פוסט מעניין ותגובות סוחפות :)