אגם ירוק

 תמונות לאחר 64 שנה
אחרי שעברתי על התמונות הרגשתי צורך לשתף. אחר כך חשבתי מה אפשר ללמוד מהתמונות. כנראה בעיקר כמה אני לא רוצה להיות חלק משום דבר כזה.

ביום שלישי האחרון הוזמנתי לתדריך בלוגרים לקראת יציאת חוברת חדשה של ארגון “שוברים שתיקה” על מבצע עופרת יצוקה.

ארגון “שוברים שתיקה”, התעקשו מארחינו, הוא ארגון לא פוליטי עם מטרה אחת והיא להוות במה לעדויות של חיילי צה”ל על השירות בשטחים.

השבוע פירסמו “שוברים שתיקה” ראיונות חדשים עם חיילים בעקבות מבצע “עופרת יצוקה”. החיילים חושפים שינוי משמעותי בקוד האתי של צה”ל.
לירות בלי לבדוק קודם. לא צריך אישור להשתמש בנשקים כבדים והתערבות של רבנים שנכנסו לשטח לעודד את החיילים להרוג ולפגוע. העדויות המלאות זמינות פה.
יש פה תהליך שמתחיל “לשאת פרי”. בהתחלה מצדיקים מהלכים שלנו כמו כיבוש, מבצעים אלימים וכו’ בכך שצה”ל תמיד משתדל לא לפגוע בחפים מפשע ו”אנחנו מוסריים”. עם הזמן מורידים עוד ועוד את הרף עד שבמבצע האחרון תדריכים שתמיד אמרו לחיילים מתי לירות פשוט לא התקיימו - רוצים לירות? תירו. רואים בן אדם? תניחו שהוא לא חף מפשע.

הבעיה העיקרית היא שבסופו של דבר נדמה שלציבור לא ממש איכפט. אין סערה ציבורית על זה שהצבא לא מנסה בכלל להיות מוסרי. אין איכפטיות. אני אפילו חושב שרוב מי שיראה את הממצאים יחשוב שזה לא בסדר לחשוף את זה כלפי העולם.
גם אלו שאיכשהו עדיין משוכנעים כי הצבא הישראלי הוא באמת צבא מוסרי מאמינים בזה משום שהם רוצים, הם לא רוצים לשמוע עדויות שמפריעות להם להאמין כך.

בדרך כלל הויכוח פה ניטש בין השמאל לימין אבל אני באמת חושב שזה מעבר לשאלה של שטחים או לא או מלחמה או לא - יש פה בעיה דמוקרטית מהותית בתפיסה הרווחת.
מדינה דמוקרטית לא נשארת כזו בלי ביקורת פנימית. ביקורת פנימית זה לא שמרשים לכמה שמאלנים הזויים לצעוק שאנחנו לא בסדר. זה גם אומר שכל אחד מאיתנו, גם אלו שחושבים שהמלחמה היתה מוצדקת, שואל שאלות, בודק את ההנחות יסוד - בקיצור, לא מאמץ אוטומטית את טענות הצבא.

אני חושב שזו בעיה בישראל שגם השמאל וגם הימין חולים בה ואני באמת מקווה שהשתיקה התקשורתית סביב הנושא לא משקפת את הדיעה הרווחת.

האם היינו במצב הנוכחי עם היינו יודעים ערבית טוב יותר בארץ? קשה לדעת.

מה שבטוח הוא שזה היה עוזר. אבל נראה כי עדיף לחכות לביאת המשיח מאשר לחכות שמערכת החינוך הישראלית (וכמובן הפלסטינית) תשתנה או שכל אזרח ישראלי יחליט מיוזמתו לקחת קורס בערבית.

לכן הצעד של סוכנות הידיעות הפלסטינית, להוסיף גרסא עברית של האתר שלהם, כל כך חשוב לקידום דיאלוג.

כמובן שאין לצפות לנייטרליות מוחלטת של הסוכנות, אבל אותו הדבר ניתן להגיד על הסוכנויות העבריות. ההזדמנות האמיתית פה היא לדעת מה מעסיק את הפלסטינים בצד השני ומה העיתונות שלהם מציגה להם. הרבה פעמים הצד של האמת שאנחנו לא אוהבים לשמוע.

לאתר בגרסא העברית